על הקיבוץ

על הקיבוץ:

ב-13 לנובמבר 1942 עלו ראשוני המתיישבים, בתחילה לתל קליל הנמצא מערבית לקיבוץ, ואחר כך התמקמו בנקודת הקבע, שולי המורדות המערביים של הרי הגולן, בכפר סאלד שאנו מכירים כיום. מייסדי הקיבוץ היו בעיקרם עולים מהונגריה, גרמניה וטרנסילבניה, שעברו הכשרה בשער הנגב. הקיבוץ נקרא על שם הנרייטה סאלד, "אם עליית הנוער" שהעלתה אלפי נערים לארץ ודאגה בתוך כך לקליטתם במוסדות החינוך והכנתם לחיי יצירה והשתלבות בחברה הישראלית המתהווה. בשנים הראשונות עסקו המתיישבים בעיקר בסיקול אבני הבזלת הרבות שהיו בשטחים לצורך הכשרת האדמות הסמוכות לקיבוץ, בהתחברות למעיינות הפזורים באזור לצורך השקייתן והחלו בנטיעת מטעים, גידולי שדה ובריכות דגים.

ב-9.1.1948 הותקף הקיבוץ על ידי כוחות ערביים, מה שנחשב להתקפה הערבית הגדולה הראשונה על ישוב מבודד במלחמת העצמאות, והראשונה שהגיעה מעבר לגבול. בקרב זה נהרג חבר קיבוץ. בגלל הסכנה הרבה פונו ילדי הקיבוץ למספר חודשים לקיבוץ עין חרוד.

בשנת 1952, במהלך הפילוג בקיבוץ המאוחד, עזבו את כפר סאלד כמחצית מחבריו ומרביתם עברו לגבעת חיים איחוד. לאחר מכן החל הקיבוץ לקלוט גרעיני עולים מדרום אמריקה, בעיקר מצ'ילה, ארגנטינה וברזיל. בקיבוץ התגבשה תרבות מקומית מיוחדת שהייתה מבוססת על שירה במקהלות ותזמורות, העלאת מופעים והצגות וכתיבת אופרטות ושירים ששמם יצא גם מחוץ לקיבוץ, הבולט מכולם היה "המנון כפר סאלד" ששרו בכל אירוע בקיבוץ ואחת מקבוצות ההכשרה הראשונות שעברו בכפר סאלד הפיצה אותו לכל עבר במבטא יקה בולט.

בסוף שנות ה-60 הוקם המפעל "לורדן" שמייצר מחליפי חום וסוללות למיזוג אוויר. לצד המפעל לקיבוץ גידולי שדה, מטעים, גידול בשר לבקר וחוות לולים לגידול פטם. בענף התיירות "בכפר" שהוקם לפני יותר מ-20 שנה ישנן כיום 31 יחידות אירוח ושני אולמות התכנסות, ובעתיד מתכוננת הקמת כפר תיירות גדול. בשנים האחרונות נבנתה בקיבוץ שכונה קהילתית ומתוכנן המשך הבנייה של שכונה נוספת. נכון לעכשיו יש בכפר סאלד בערך 210 חברים ומעל ל-500 תושבים וילדי הקיבוץ לומדים בבתי הספר האזוריים, מרביתם  בבית הספר היסודי "עלי גבעה" בכפר גלעדי ובבית הספר התיכון "הר וגיא" בקיבוץ דפנה, וילדי הגיל הרך בגנים בקיבוץ.

 

 

 

 

 

עוד בקיבוץ:

מינימרקט הקיבוץ: פתוח כל ימות השבוע, מלבד שבת. שעות הפתיחה – ימים א'-ה' בין 7:00 ל-19:00, ימי שישי וערבי חג מ-7:00 עד 15:00.

פסיפס של האמנית אסתי דרור

פסיפס: פסליה של אומנית הפסיפס המקומית אסתי דרור משולבים בפינות חמד שונות בקיבוץ, מ"גן סיפור" של הדמויות האהובות והמוכרות מסיפורי הילדים, לפסלי הפסיפס הגדולים המפוזרים ברחבי הקיבוץ ומספרים את סיפורו של כפר סאלד ושוזרים בתוך הנוף פיסות נוסטלגיה צבעוניות וייחודיות.

 

 

 

 

 

גן הפסלים של צביקה בס ז"ל

"שטח צביקה": גן הפסלים בכניסה לקיבוץ המשלב כלי עבודה חקלאיים מראשית הקיבוץ ופיסול באבן מקומית של היוצר חבר הקיבוץ צבי בס ז"ל, וצופה לנופו הפסטורלי והמרהיב של עמק החולה והרי נפתלי.